הי, אני אלה,

בת 46. שלושה ילדים, בן-זוג שבונה סטארט-אפ כמו לגו בסלון, ועסק יזמי שהתחיל עם לפטופ על שולחן בפינת האוכל והפך למפלצת ניהול-פרוייקטים קטנה אך רעבה.

ביום טוב אני מסמנת 🗸 על תכנית עסקית שנשלחת ללקוח קצר-רוח, רבע שעה אחרי שהזום ניתק 🗸 על אישור עסקה או חתימת חוזה 🗸 על איתור גרב תואמת לילדה וגרב בלי חור לילד 🗸 על הר כביסה שהספה מחזיקה באומץ.

את הרווחים אני ממירה לשיעורי ריקוד, קודינג-רובוטיקס או קלינאית תקשורת, ומעמידה פנים שזה איזון קדוש.

אמנם עדיין לא הגענו לפוזיציית “פרישה לחווה בטוסקנה”, אבל סוף-סוף חיינו ברווחה יחסית; וילה חמודה עם חצר ירוקה, חופשות-משפחתיות, מאמן כושר, מורים פרטיים לילדים, שיעורי פסנתר, עוזרת פעמיים בשבוע.

עבדתי בשביל זה.

עבדתי כל-השעות-שקיימות

שנים של אקסלים בחצות, שלפוחיות מסטיליטו באולמות כנסים, סנדוויץ' טונה על מקלדת, ווטסאפים מהאוטו, קפה כפול במקום ארוחת-צהריים.

ואז הגיעה עסקה אחת.

ה-דיל שאמור היה לתת לנו “שקט לשנים ועתיד לילדים” התברר כשואו-ריל של רמאים.
הם לא רק שאבו את הכסף ונעלמו, הם השאירו כתם דיגיטלי שנצמד לנו לשם כמו מסטיק לנעל.

מו״מים מתקדמים הפכו להודעות “נעדכן בהמשך”, והטלפון שדמם רק הדגיש את הרעש העצום שהיה לי במוח.

נשברתי.

חלצתי עקבים, קיפלתי את גלימת “אני-בשליטה” (שלא עברה כביסה שנים)

בכיתי אוקיינוסים,

והתיישבתי לספירת מלאי.

לצד שבע ספרות שנמחקו בבנק-
סכום שאדם ממוצע חוסך חיים שלמים.

ראיתי בעיקר את השנים שנמחקו. שהתאדו.

שנים בהן-

הנקתי תינוק מציצי שמאל, כשאני עונה להודעות בנייד מימין.

שיחות חפוזות בדיבורית עם הילדים, בין ישיבה לפגישה.

שוב ביטול שיעור פילאטיס כי נכנס זום פתאומי מהונג-קונג.

מאפין מעפן לארוחת צהריים, כי-

זה נלעס מהר יותר מסלט.

בעיקר סימנתי וי ליד "הצלחתי", "הוכחתי", "השגתי".

ליד "הקשבתי לי"- נותר ריבוע ריק.

באותו לילה, אחרי שכולם נרדמו,

בתום ספירת המלאי וההלקאות העצמיות,

מכונת הכביסה בדיוק סיימה סחיטה,

והגיע שקט מסוג חדש-

שקט של מנוע שעצר.

בתוך השקט הזה שמעתי קול חלוש:

“אם את לא משתנה עכשיו-

לא יהיה מה להציל אחר-כך.”

עם חשבון בנק בטראומת אובדן,

ויומן שאסור לו לקרוס,

הבנתי שאני חייבת להתייעל ומייד.

הדיבור החם על בינה מלאכותית ששולחת מיילים בזמן שאני מקשקשת ביצה- נטע בי תקווה.

בייחוד השמועה שקיימת אפשרות קסומה לייצר 'שכפול של עצמי' ולשלוח אותו למשימות ארגון סיזיפיות.

סומכת על כישורי הלמידה האוטודידקטים שלי ובטוחה שאפצח את זה (כאילו יש לי ברירה)-

יצאתי לדרך.

בין רשימותיי: ארגון מסמכים, סינון מיילים, הכנת תקצירים, בדיקת חוזים.

לילה אחד, מנקרת מול המסך, שאלתי את הצ'ט-בוט: